בחווה יש בית ספר תיכון בפיקוח משרד החינוך, בו לומדים הנערים וניגשים לבחינות לשם קבלת תעודת בגרות. בית הספר פועל במסגרת אינטרנית. הנער בוחר יחד עם צוות המורים את מערכת הלימודים המתאימה לו. מנהל בית הספר והמורים מנחים אותו בבניית המערכת. ההנחיה מבוססת על עיסוקיו של הנער בחווה, גילו ויכולותיו.
המוטו של בית הספר:
יצירת מרחב למידה – לתת לתלמיד את מקסימום האפשרויות לתחומי ידע. האפשרויות ניתנות בידיו לבחירה; מרחב הלמידה גם הוא גיאוגרפי – בכל מקום ניתן ללמוד (תוך כדי עבודה בדיר, שחייה במעיין, על גבעה עם מדורה ועוד). ומכל דבר (שליחת מסרון, משחק כדורגל בטלוויזיה).
תפקיד בית הספר והמורים:
1. ליצור סביבת למידה נעימה, אסתטית, נוחה פיזית, פתוחה בכל שעה ובכל זמן גם כהתחמקות ממטלות שהנער לא אוהב לעשות בחווה ובכך מתוך שלא לשמהּ יבוא לשמהּ.
2. מקום המגרה את החשיבה – ליצור אלמנטים חזותיים, מידע על הקירות בנושאים שונים, בשירותים, ספרים מפוזרים בכל פינה, מידע שמושך את העין (פוסטרים יוצאי דופן), כלים לגירוי החשיבה.
3. ליצור חוויות הצלחה מהירות. בשיעור הראשון של כל תלמיד המורה שואל שאלות ובוחן את התלמיד בידע שהוא יודע בוודאות כי הנער יצליח לענות עליו בהצלחה. כך ניתנת לתלמיד אפשרות להוכיח כי הוא יכול להצליח.
4. לתת שרות – אנו כאן על מנת לתת לתלמידים את הכלים לרכישת ידע, לכן לוח הזמנים צריך להיות גמיש בהתחשבות בצרכי התלמיד וברצונותיו.
סיבה נוספת ליצירת מרחב היא תחושת הסלידה שיש לעתים לתלמידים מעצם המחשבה על למידה בתוך כיתה ולכן התלמיד לומד בחוץ כחלק משבירת הצורה של ביה”ס בתפיסה של התלמיד.
השאיפה היא תמיד למצוינות, על המורים ובית הספר להקרין לתלמיד כי “השמיים הם הגבול” ולפעמים מעבר לכך.
חזון בית הספר
המורה אינו מטפל, על כן אינו חורג מהגבולות של הקניית ידע ומיומנויות למידה ואוזן קשבת. ישנה הפרדה מוחלטת בין צרכי התלמיד כלומד לבין הנער בחווה. כחלק מכך ומשבירת התפיסה שמדברים עליו 'מאחורי הגב', המורים לא מקבלים מידע לגבי העבר של הנער, זאת על מנת שהתגובות של המורה לא יהיו מלאכותיות ולא יתפסו ע”י התלמיד כממסדיות.
