•קבלה לחברת השווים ללא היררכיה מערכתית אלא משפחתית.
•מודלים לחיקוי של בוגרים המהווים תקווה לכל הנערים שהם בעלי רקע דומה.
•הספונטאניות - מאפשרת לנערים להבין שאין פה מערכת אלא משפחה - השליטה בידיים שלהם. הן על הפעילות, הן על המיזמים והן על למידה.
המבנה החוותי על כל מרכיביו דומה לרחם אימהי: ברחם האימהי ישנם חמישה אלמנטים: התינוק מוגן, מקבלים אותו כפי שהוא, אוהבים אותו, הוא יכול לאכול מתי שמתחשק לו ויש גבולות ברורים.
• בחווה אוהבים אותך: והנערים עצמם מקבלים את ההחלטה אם לשלב אותך חברתית.
• מקבלים אותך כמו שאתה: בלי התחשבות ברקע שלך.
• אתה מוגן: כי אין אלימות/סמים. חלש יכול להתגרות בחזק מבלי להסתכן בגילויי אלימות.
• אתה יכול לאכול מתי שאתה רוצה, גם באמצע הלילה, גם אם זה לא כלכלי.
יש גבולות ברורים: עם זאת, בחווה אין "מערכת" (סיסטם) במובן המוכר. המערכת זה הילדים. יש המון שבירת שיגרה וספונטאניות. החווה מודעת לנקודות החולשה ומאפשרת הגדרת טריטוריה, פרטיות והרגשה של בן יחיד.
אתוס משפחתי: אין "חדר אוכל", יש "פינת אוכל". השפה והטרמינולוגיה היא משפחתית, אין "בעלי מקצוע" אלא יש שותפים בשמירה על הבית שבמקרה הם גם עובדת סוציאלית או גם פסיכולוג.
בני משפחה: אין נטישה בגיל מסוים אלא החווה מלווה אותך לאורך כל הדרך כולל סיוע וליווי למשפחה הביולוגית על מנת להחזיר את הנער (במידת האפשר) חזרה לחיק הוריו. מאחר ולכל משפחה יש דודים, גם לנו יש דודים. מה זה "דודים"? הדודים שלנו הינם חברי החווה שלקחו על עצמם את התפקיד: דודים מכבדים ואוהבים אותך ומהווים עוגן של בטחון ש"אם אני צריך להישען על דוד באזור הצפון או בדרום יש לי את זה" כי אני מכיר אותם אישית. ובכדי להיות חלק, צריך לשמור על האתוס המשפחתי, על המסורת ולהתנהג בהתאם..
מכיוון שאנחנו מוגדרים מסגרת שבקצה הרצף הטיפולי. כלומר, אחרי שרוב המסגרות מרימות ידיים מלסייע לנערים. בדרך כלל אנו מקבלים את הנערים היותר כועסים והיותר מורכבים, של המערכות הסגורות והשיקומיות האינטנסיביות, ולכן אנו מקבלים נערים שרוצים "נקמה".
מה זו "נקמה"? רוב הילדים מגיעים לאחר מסע של "השפלה". החל בבית-הספר שלא ידע לקרוא את הילד ולאחר מכן במוסדות ששמו עליהם תוויות. ולאורך כל הדרך החברה מתייחסת אליהם כ"שונים" - כפועל יוצא מזה, יש רצון לנקום באותה חברה. בקונספט הנוכחי יש אפשרות "לנקום" כמובן בצורה החיובית. זה לא להיות גנב מעולה או פורץ כספות מתוחכמות אלא להוכיח שאני הכי טוב בכל תחום שהחברה מודדת אותו הן בצבא, הן בתנדבות וסיוע לחלש בכל מקום בארץ ובעולם. החווה מאפשרת לכל נער להשאיר את עברו מאחור ולחברה לקבלו כשווה בין שווים. היא מציבה אותו בקו ההתחלה של כל מבחן שמתמודדים בו בני גילו, ללא התייחסות לרישום הפלילי או לרקע האישי. זאת שיטה שכל דור כותב בה פרק נוסף בהתבסס על הקיימת עם רענון עכשווי (בכדי לא ליצור מערכתיות שתנפץ אותה).
